סחר בסמים
על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של המשטרה, בשנת 2014 נפתחו בישראל למעלה מ-8,800 תיקים בגין עבירות של סחר בסמים והחזקת סם שלא לשימוש עצמי. מהי עבירת הסחר בסמים? מה ההבדל בינה לבין שימוש עצמי? האם מדיניות המשטרה ובתי המשפט מקלה עם סמים רכים? ברשימה זו ננסה לענות בקצרה על כמה מהשאלות הנפוצות בעניין.
מהי עבירת סחר בסמים?
סחר בסמים היא עבירה אשר הגדרתה לפי החוק – קנייה ומכירה של סמים בעבור כסף. העבירה מוגדרת בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל”ג-1973 אשר קובע כדלקמן:
“לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברישיון מאת המנהל”.
מבחינת היסוד עובדתי, הפקודה לא מגדירה את המונח “סחר” אבל הכוונה היא למשמעות הפשוטה של מכירה וקנייה, עסקה של “תן וקח”. הלכה למעשה, בתי המשפט מתייחסים למונח “סחר” כמבטא “מכירה” בלבד. קרי, התמקדות ב”מוכר” ולא ב”קונה”. באשר לרכיב העובדתי הנסיבתי, נדרשת הוכחה באמצעות בדיקת מומחה שאכן החומר שנתפס הוא “סם מסוכן” כהגדרתו בפקודה.
בדומה לכל עבירה פלילית, גם היסוד הנפשי רלבנטי. עבירת הסחר בסמים הינה עבירה של מחשבה פלילית ויש להוכיח מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה. התביעה צריכה להוכיח שהנאשם היה מודע לכך שמדובר בסם מסוכן ולכך שהוא סוחר בסם מסוכן.
בתי המשפט רואים סחר בסמים כעסקת מכירה או קנייה אשר בוצעה בפועל אף כאשר המעשה היה מקרה חד פעמי בלבד. ניתן להרשיע נאשם בעבירה של סחר בסמים גם אם המשטרה לא תפסה את הסמים על גופו וברשותו, וזאת למשל במקרים שהתביעה מציגה ראיות לביצוע מכירה (לדוגמה, סוכן או הרוכש שמעיד כנגד הנאשם).
מתי יורשע אדם בעבירה של סחר בסמים?
סחר בסמים היא לא עבירה תוצאתית אלא עבירה התנהגותית של מחשבה פלילית. על מנת להרשיע אדם בעבירת סחר בסמים יש להוכיח מודעות לטיב המעשה ולקיום נסיבות. בין השאר, התביעה צריכה להוכיח “כוונה” לסחור בסמים. היות שזוהי עבירה של מחשבה פלילית, אדם לא יורשע בסחר בסמים אם לא יוכח שהוא ידע שהחומר שהוא מעביר הוא סם מסוכן (או יוכח שהוא לא היה מודע).
הפסיקה קבעה גם כי הרשעה בסחר בסמים תהיה רק כאשר תוכח עסקה בפועל, ואין די בעסקה אשר לא יצאה אל הפועל. במקרה זה, הנאשם לא יורשע בסחר בסמים אך יהיה ניתן להאשימו בעבירות סמים אחרות כמו “עסקה אחרת בסם” או “ניסיון לעבור עבירה של סחר בסמים”.
ומה לגבי אדם נורמטיבי שחשוד בעבירת סחר בסמים?
בגזרי דין רבים עבירות סמים הוגדרו כ”מכת מדינה” והמגמה בפסיקות בתי המשפט הינה להחמיר את הענישה בגין עבירות סחר בסמים. לצד זאת, יודגש כי מדיניות רשויות האכיפה (המשטרה וגופי התביעה) בנוגע לשימוש עצמי בסמים אשר מוגדרים כ”סמים רכים” (חשיש קנביס) היא להימנע מהגשת כתבי אישום. בפרט כאשר מדובר על כמויות קטנות שנחשבות לשימוש עצמי, ובחשודים שהם נורמטיביים ונעדרים עבר פלילי. ענין זה בא לידי ביטוי במסמך רשמי של היועץ המשפטי לממשלה לפיו:
“משיקולים של עניין ציבורי יש מקום למדיניות שלא תמצה את הדין עם אדם נורמטיבי בתפיסת סם ראשונה ובכמות קטנה כאשר המדובר במריחואנה או חשיש לשימוש עצמי (וכשאין לאדם תיקים פליליים מעבר לנושא הנדון)”.
המסמך הנ”ל מדבר על החזקת סמים קלים לשימוש עצמי ולא על עבירת סחר בסמים. אולם, לעיתים, אף בעבירות חמורות יותר (כאלה שאינן החזקה לשימוש עצמי), באמצעות ייצוג משפטי הולם ניתן לשכנע את התביעה להימנע מהגשת כתב אישום. לחילופין, במצבים מתאימים, להגיע למצב של הימנעות מהרשעה לאחר שכבר הוגש כתב אישום. הדברים תלויים בגורמים כמו היעדר עבר פלילי, אופק שיקומי, שיתוף פעולה, נסיבות אישיות, מיקומו של הנאשם ב”שרשרת הסם” ועוד.
החזקת כמות מסחרית של סמים לעומת החזקה לשימוש עצמי
חומרת העונש בגין אישום בעבירות סמים נקבעת, בין היתר, לאור פרמטרים כמו סוג הסם והכמות שנתפסה ברשותו של הנאשם (או שהייתה לו שליטה אפקטיבית לגביו). הכמויות הן פרמטר עקרוני שכן עד משקל מסוים הסמים יכולים להיחשב כסמים לשימוש עצמי בלבד. יצוין כי החזקה ושימוש עצמי בסמים אינם חוקיים בישראל כל אימת שלא מדובר בסמים שסופקו במרשם או הוחזקו בהיתר, אך הכמות משפיעה על הענישה הפוטנציאלית. לעיתים היא בעלת משקל לגבי הרשעה ואף על עצם הגשת כתב האישום.
הכמויות אשר מהוות את אבן הבוחן באשר לשאלה האם הסמים נועדו לשימוש עצמי או שקיימת חזקה שהוחזקו שלא לשימוש עצמי (עולה לכאורה כוונת מסחר בהם), פורטו בתוספת השנייה לפקודה. נכון לשנת 2015, אלה הן הכמויות הרלבנטיות:
- קנביס (מריחואנה, חשיש) – 15 ג’.
- אופיום – 2 ג’.
- LSD (אסיד) – 3 יחידות.
- קוקאין – 0.3 ג’.
- הרואין – 0.3 ג’.
- מתאדון – 0.15 ג’ נטו.
- מורפין – 0.3 ג’ נטו.
- משרת אופיום – 0.3 ג’ תכולת מורפין נטו.
- פתידין – 1 ג’ נטו.
- אמפטאמין – 0.2 ג’ נטו.
- דכסאמפטאמין – 0.2 ג’ נטו.
- מתאמפטאמין – 0.2 ג’ נטו.
החזקת כמות סמים מעל הנקוב בחוק – חזקה שהוחזקו שלא לשימוש עצמי
פקודת הסמים המסוכנים – סעיף 31(3) – קובעת חזקת סחר לגבי כמות שעולה על המפורט לעיל. כלומר, אם נמצאו אצל אדם סמים בכמות גדולה מהמותר, אזי חזקה שהנאשם החזיק בסמים שלא לשם צריכה עצמית. במקרים אלה, הנאשם צריך לסתור את החזקה ברמה של 50% (מאזן הסתברויות – מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי). בכדי לעשות זאת יש לעבור שתי משוכות:
- הנאשם מוכיח את כמות הסם שהוא “צורך לשימושו העצמי”.
- הנאשם הוכיח את מקורות המימון לרכישת הסמים.
האם החזקת כמות מסחרית של סם משמעותה ראיה (נסיבתית) לכוונת סחר בסמים או ניסיון לסחר?
החזקת כמות גדולה של סמים איננה מעידה לכשעצמה על עשיית עסקה מסחרית. אלא במקום שבו יש למאשימה ראיות המלמדות על כוונה לעשיית עסקה כזו. כאשר נתפסת בחזקתו של אדם כמות גדולה של סם מסוכן, כשהיא מחולקת למנות, הצורה שבו נתפס הסם היא בגדר ראייה מסייעת שמצטרפת לראיה עיקרית בדבר כוונה לסחור בסם או לבצע בו עסקה.
האם יש הבדל בין סמים “קלים/רכים” לסמים “קשים”?
פקודת הסמים המסוכנים איננה מבחינה בין סמים “קלים/רכים” לסמים “קשים”. אולם, פסיקת בתי המשפט מלמדת כי בעת דיון בעבירות סחר בסמים ישנה משמעות לסוג וכמות הסמים שנתפסה. לגבי סמים שאינם נחשבים ל”קשים”, הענישה עשויה לעיתים להיות מחמירה פחות.
שיקולי ענישה בעבירות סחר בסמים
אחד הכללים הידועים של המשפט הפלילי הוא שענישה היא תמיד אינדיבידואלית. העונשים המושתים במסגרת גזרי דין בעבירות סחר בסמים עשויים להיות שונים לחלוטין גם בין נאשמים שביצעו את אותם המעשים בדיוק. לרוב, ארבעת הפרמטרים שמנחים את בתי המשפט בעת קביעת גזר דין בעבירות סחר בסמים הם:
- כמות הסמים אשר נתפסה אצל הנאשם ומספר העסקאות שבהן הוא נטל חלק.
- תפקידו ומעמדו של הנאשם בהיררכיה העבריינית, זיקתו לעולם הסם, והתרומה שלו לקידום עסקי הסמים.
- מידת שיתוף הפעולה של הנאשם עם החוקרים והאופן שבו הוא ניהל את משפטו.
- נסיבות אישיות כמו עבר פלילי נקי, מצב בריאותי, הבעת חרטה, תלות בני משפחה בנאשם ועוד.
לסיכום
כאשר אדם מזומן לחקירה בגין חשד לסחר בסמים, ואף בשלב שבו הוא מתמודד עם כתב אישום, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי. ניתוח נכון של השתלשלות העניינים, חלקו הספציפי של החשוד/הנאשם במיוחס, וכן היבטים כמו התנהלות המשטרה באירוע, עשויים להשפיע על התפתחות התיק מקצה לקצה. לעיתים עד כדי הימנעות מהגשת כתב אישום או ביטול כתב אישום שהוגש. לא אחת, בהתנהלות סדורה יוכל עורך דין פלילי מנוסה הבקיא בתחום, לפעול ע”מ להמיר את עבירת הסחר לעבירות סמים חמורות פחות.
סחר בסמים היא עבירה שמערכת אכיפת החוק בישראל רואה בה כעבירה חמורה, וככזו שהרשעה בגינה מכתימה את הנאשם ועלולה להיות כרוכה עבורו בפגיעה תדמיתית ונזקים שאינם פשוטים בהווה ובעתיד.
הרשעה בעבירת סחר בסמים עלולה להסתיים בריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח כאשר העונש המרבי בגינה מטפס עד לכדי 20 שנות מאסר. המציאות מלמדת כי במקרים רבים ייצוג וליווי משפטי צמוד, מסייע לחשוד/נאשם לצמצם את החשיפה להליכים פליליים או למזער את העונשים והסנקציות הצפויים בגינם. במקרים מתאימים, עד כדי הימנעות מהגשת כתב אישום או הימנעות מהרשעה בדין.
לתיאום פגישה או להתייעצות ניתן ליצור עימנו קשר.
משרד : 058-6090000, דואר אלקטרוני : office@beim-law.co.il